רציתי לספר מעט את שראו עיני ביום הכיפורים, וימי התשובה.

עשרת ימי התשובה ימים מאוד מיוחדים, יש הקוראים להם הימים הנוראים.

ראיתי את נובה (השכינה) ויהוה שלא משו מהבמה אף לא לרגע אחד, המצעד אליהם לא פסק אף הוא, הורים (של הנשמות) וילדיהם – בני האדם וחוצנים, הסתדרו בטורים ארוכים מסתרכים עד האינסוף, כל אילו שבאו באו לבקש, באו לנסות לתקן, לשנות, להעביר את רוע הגזרה. ונובה ויהוה עומדים לפני הספרים ובהם מפורטים קורות חיי האדם מה נולד לעשות, מהם השיעורים שעל הנשמה לעבור, ומה אכן בוצע מי בהצלחה ומי פחות, מי השלים שיעור מי הפנים תובנה, ומי אפילו לא הגיע קרוב. וכל נשמה העומדת מולם נבדקת ונבחנת, האם מתוכו סרב ללמוד או עצרו בו חברים, האם נגזל ממנו שיעורו, או שלא רצה באמת לעבור אותו. וכך כל אלה המבקשים שינוי בשיעור חייהם, כל אילו המבקשים תיקון, הזדמנות נוספת לחוות את אשר לא הצליחו בגלגול זה, באים לפני האלוהים ומבקשים רחמים, מבקשים עזרא, מבקשים כל עוד נפשם בחומר זה לנסות שוב, והפעם הם ישתדלו ללמוד ולא להכזיב.

ועומדים האלים ובוחנים כל לב כל מחשבה כל נשמה האם אמת בפיה, האם אכן יש בה הרצון להשתנות, האם יש בה הכוח להלחם ולשרוד שיעור קשה, האם יש בה היכולת לשמור על מעשיה ולהימנע מהרע לאחרים. עומדים האלים בוחנים מקשיבים שואלים שאלות, בודקים בספרים מעלים טיעונים, מקשיבים לתשובות, ונאסר על ההורים לדבר, כל שהם אומרים זהו את שמה של הנשמה אותה הם מובילים, יהוה פותח בספר המתאים, ומסביר לנשמה כי גם בגלגול הקודם היא עשתה את אותה הטעות ומה יעזור לה תיקון זה אם ממלא היא לא בדרך הנכונה, "אנא נשמה יקרה התרכזי במה שכן את יכולה להשיג", והנשמה הקטנה עונה לבוראים: "אני מנסה אני מקשיבה אני לא מצליחה צמצמו לי את השיעור למשהו שאוכל להשלים", והשכינה עונה לה: "שלחתי לך עזר נשמה חברה, את רואה שהיא עוברת את אותו השיעור, קשה לה, וכל יום שעובר את רק מודה לאל שלא את זו שעוברת את זה. אז אך אפשר לעזור לך אפילו מהצד אינך מבינה כי הצפייה בה אמורה לחזק אותך, ולתת לך את הכוח לעבור את אותו הדבר אפילו ביתר הצלחה. הן את רואה מה באמת צריך לעשות ואפה היא טועה, ובמקום לעזור את מוסיפה על כאבה ודוחפת לה את שיעורך שלך. איני רואה כי תצליחי להפנים!" , והנשמה מתחננת: "טוב אני אתחזק, אני יכולה יש בי הצלילות והמחשבה, אני אנסה תראו שאני יכולה". הבוראים עונים: "כל עוד את על במה זו רחוקה מעט מהחומר, מהגוף את חדורת מוטיבציה וחמלה, מה יהיה כשתחזרי לגופך, שוב תרצי להרקיע שחקים להיות בראש המשחק, שוב תמטירי על הסביבה את כל מכאובייך ותרצי להיות שלווה", והוריה מתביישים משפילים את עיניהם, כי הרי גם הם יודעים כי הצלילות ניתנה לנשמה בבואה אל הבוראים אך בחזורה לחומר שוב ימלוך הגוף ורצונותיו, והיא היא עוד ממש רחוקה מלשלוט בתשוקותיו, ביום זה חייבים הם לציית לה אם היא מבקשת ראיון עם הבוראים היא ראויה לקבלו, יודעים הם היטב כי יטיחו בה הבוראים את כל מעלליה בגוף, אך היא נוהה אחריו במקום לשלוט בו ולהתרומם, אך היא דואגת לו ורוצה שיהיה לה טוב זאת מבלי להתחשב למי היא עושה רע כדי שלה יהיה ככה טוב. והשכינה שוב רוכנת לעברה ואומרת: "בואי נשמור זאת לפעם הבאה", והיא שוב מתעקשת ובוכה: "לא באמת אני יכולה, אני יכולה!".

לבסוף מתרצה השכינה ומסמנת ליהוה, הוא קורה בשמה וכותב בספר, הנשמה יורדת מהבמה ובמקומה באה אחרת. וכך עולות הנשמות אחת אחד ואיתם הורי הנשמה, ועומדות הן לפני הבוראים ומבקשות שנות את חייהן חלקן רוצות להאריך חיים חלקן מבקשות לקצרם, חלקן מבקשות לדחות מחלות, חלקן מבקשות חלות כבר עכשיו. חלקן באו לקבל על עצמן את השיעור שנגזר מיום הולדתן, וחלקן באו לדחותו, כל אחת וסיבותיה כל אחת ורצונותיה. אך לא רק אילו המבקשות לעשות שינוי עומדות בפתח, אילו הם ימיי הדין ימים הנוראים, בהם יהוה ונועה בוחנים את כל המתגלגלים בעולמם שופטים וקובעים את מהלך חייהן הבאים, מי יקבל תיקון בשנה זו ומי לא, מי יחיה ומי ימות.

זה רק פן אחד של הדברים. בימיי המשפט כל הנשמות נבחנות והבוראים יהוה ונועה עומדים ושומעים מסבירים ותומכים, כך הם במשך עשרה ימים, מקשיבים ומקשיבים בסבלנות אין קץ והטורים מתארכים, וכולם שומרים על שקט, וכולם חוששים.

במשך עשרה ימים ניתנת לנו ההזדמנות לבוא ולעמוד לפני הבוראים, לבקש ולקבל תשובה לשנות את חיינו ברגע, ולפתוח ליבנו לאמונה כי עוד הכול יכול לקראת ולהשתנות, אם נהיה ראויים.

האם זה רק לעם ישראל ?

עם ישראל לו ניתנה התורה את הימים מכיר כימי תשובה, יש רמז של הבוראים כי הנה יש סיכוי ותקווה גם לאחר שנולדנו נוכל לשנות ולשפר את חיינו, כל נשמה לפי ניסיונה. אך לא רק לעם ישראל נתנה ההזדמנות כל אדם ואדם על גבי הפלנטה שלנו עומד בימים אילו בפני הבוראים.

אני עמדתי מנגד וניסיתי להקשיב לכל סיפורי החיים לכל, הכאב והדמעות, לשמחות הקטנות והגדולות, ולא יכולתי דמעות זלגו מעיניי והסתחררתי, הקצב מהיר מאוד וקשה לאדם ( אדם = נשמה + חומר) להיות מודע ברמה כזאת.

אח"כ ישבתי וחשבתי שבעה מיליארד איש נבחנו בעשרה ימים?

לא ולא נעניתי זוהי רק אחת הפלנטות בהן מושלים יהוה ונועה, יש עוד תשע כאלה סה"כ עשר פלנטות, שעליהם לשפוט בעשרה ימים.

ומה עם שאר הפלנטות? מי שופט בהם?

כל אחד והאלוה שברא בה! בעצם אילו עשרה ימים עבור יהיה ונועה, אך יש אלים שלוקחים שבועיים ויש כאלה ששופטים את עולמם בחודש שלם או שבוע בודד, כל אחד וגודל עולמו, כל אלוהים והזמן שהקציבו לנשמות לעלות ולטעון בפניהם, אך דבר אחד מוסכם כולם חייבים לסיים עד יום כיפור!

למה? מה בעצם קורה ביום כיפור?

בשביל להשיב על שאלה זו יש צורך להבין את עולמינו כולו.

בפלנטה הקטנה שלנו נצרפות הקארמות, למעשה נועה ויהוה אחראים על ייצור והפצת הקארמות לכל עולמות החומר (יש עשרה כאילו) , במקום זה אזכיר כי הקארמות המוכנות מראש עבור תינוקות שאמורים להיוולד בעולמות השונים אף הן מיוצרות באחריות נועה ויהוה, אך עבור התינוקות זה ברור איזה קארמות יש לייצר כאלף שנים מראש, הבעיה היא לדעת מה לייצר עבור אילו שכבר מתגלגלים, ולכן בתום עשרת ימי התשובה הם מקבלים מכל העולמות, רשימה של קארמות הנדרשות לתיקון, איזה קארמות יש לצרף ועבור מי, ורשימה נוספת של קארמות שמהן יש להיפטר.

מתפקידם לקבוע את סדר העבודה עבור השנה הבאה עלינו לטובה, וביום הכיפורים מופיע הסדר עבודה לשנה החדשה. איזה קארמות יינתנו ומתי על כל נשמה להגיע כדי לקבל תיקון. חלק מהאלים לוקחים את הקארמות לעולמם שלהם ומעניקים שם לנשמות את הקארמות הנדרשות, חלקם בוחרים להשתמש ביהוה ונועה גם בהענקת הקארמות, וכל נשמה הזקוקה לקארמה נקראת ביום מסוים בשנה, לעלות לבמה ולקבל את אשר נקבע לה ביום הכיפורים על ידי בוראה.

משמעותו של יום הכיפורים כפולה אם כן, מצד אחד זה היום בו נקבע אם תקבל הנשמה תיקון בגלגולה, ואיזה קארמה תקבל ומתי באיזה יום במהלך השנה הקרובה על הנשמה להתייצב לפני יהוה ונועה כדי לקבל קארמה זו. ומצד שני זה היום בו מכריזים יהוה ונועה בעולמם מי מהנשמות תמשיך בגלגולה ומי סיים את הגלגול בשנה הקרובה.

אך לא כל הנשמות נשפטות על חיים, לא כולן עומדות בסכנת סיום הגלגול מידי שנה.

אם כן מי נשפט בנושא חיים ?

כל נשמה שנמצאת על פרשת דרכים בנושא החיים, בן אם מרצונה ובן אם לא תישפט.

לדוגמא:

מי שנועד לחיות 70 שנה ונמצא בשנתו השלושים אינו נשפט בשאלת חיים ומוות.

מי שנועד לחיות 70 ונמצא בשנתו ה 69 ורוצה להאריך מעט את חיו, כן נשפט!

מי שנמצא בשנתו ה50 מתוך 70 שהוקצבו לו ומבקש לקצר את חיו, יש סיכוי שידונו בבקשתו בשנה זו או שידחה הדיון לשנה יותר רלוונטית סמוך למועד אפשרי ליציאה מהעולם ואז הוא יישפט.

מי שאינו מתקרב למועד המסוים שנקבע לו מראש לחיות, ולא נצטרפה או נלקחה ממנו קארמת חיים, אינו נשפט בסוגית חיים.

ככלל במהלך משפט הנשמה מודיעים לה אם היא בדרך הנכונה וכמה שנים עוד נקצבות לה, מידי שנה חוזרים על כך, אך יש מקום לבקש שינוי להאריך או לקצר, בדרך כלל נשמה שבקשה שלוש פעמים לקצר את חייה תענה – כלומר תקבל דיון בו יוחלט אם לקצר או לא, ותוצאות הדיון תובא לפניה ביום הכיפורים.

נשמה שבקשה להאריך אין משמעות למספר הפעמים שמבקשים אפשר גם אלף אבל זה לא אומר שאכן יאריכו , הדיון בהארכה צריך להיות מלווה בלמידה או הנאה מסוימת כדי שיהיה ערך מסוים למתנה, ובדרך כלל אם נשמה לא מזיקה לסביבתה היא תענה בחיוב בן אם בימים מספר ובן אם מדובר בשנים.

מי ייתן ותימצאו ראויים לשלווה חן וחסד בגלגול זה…

 

בברכה

אסנת ברזלי